חיים זיסוביץ' נגד גונן גינת - וההפך

קרב הבוץ הכי מעניין בברנז'ה התרחש בסוף השבוע האחרון בין יועץ התקשורת של אוניברסיטת בר אילן, העיתונאי לשעבר חיים זיסוביץ', לבין עורך המוסף הפוליטי של ישראלהיום, גונן גינת.

זיסוביץ', בעקבות טור שפרסם קלמן ליבסקינד ב"מעריב", מתח ביקורת על גינת, כפי שפרסם בטורו האישי בעיתון מאמר דעה המותח ביקורת על המהלך לשחרור אסירים פלסטינים, זאת מבלי להזכיר את מעורבותו של איש אחד בתהליך - קוראים לו ראש הממשלה בנימין נתניהו.

וכך כתב זיסוביץ':

בשבוע שעבר פרסם גונן גינת מאמר חריף בעיתונו, ישראל היום, נגד שחרור המחבלים,כתנאי לחידוש המו"מ עם הפלסטינים. מו"מ עם גזען, הייתה הכותרת.
הנה קטעים מהמאמר ובהם מסומנים כל אלה שגינת מגנה אותם על חלקם בשחרור הרוצחים- מי בדרישה מי בתמיכה ומי בשתיקה.
הוויכוח על שחרור רוצחים תמורת הסכמה שהפלסטינים ידברו איתנו הגיע למחוזות מביכים: הלוחמים הגדולים בכל בדל של רמז לגזענות - הם גם התומכים הגדולים בשחרורם של רוצחים גזענים
אין מה לדבר, ההבנה לנרטיב הפלסטיני, שמחבבת מפוצצי אוטובוסים עמוסים, הגיעה לנקודה ביזארית למדי. גם הצביעות של "ידיעות אחרונות, שדורש ללא הרף לפתוח במו"מ עם הפלשתינים וברגע שהוא נפתח מנהל מלחמת חורמה נגד המחיר, לא חורג מנורמות הצביעות הרגילות שם.
שלא לדבר על אבירי שלטון החוק, שלפתע שותקים כאשר גזרי דין נהפכים להמלצה ערטילאית כשמדובר ברוצחים ערבים.
וגם זו לא הבעיה. השמאל הישראלי שדורש לשחרר רוצחים גזענים לא חצה כאן שום קו שלא נחצה בעבר.
הבעיה היא אחרת: בהצגת הדרישה של אבו מאזן לשחרר רוצחים גזענים הוא מכריז שהוא עצמו נון־פרטנר. מעשי רצח גזעניים - זה ההפך משלום.

גינת הגיב לדברים בתגובה שפרסם על הפוסט של זיסוביץ'. וכך כתב:

שמחתי לגלות שחיים זיסוביץ, אינו מפסיק להתעניין בחיי. אכן, קשים חייו של הדובר. במיוחד כאשר מדובר באדם שנורמות האתיקה שלו זכו לתהילה בימים שבהם סיים בבושת פנים את עבודתו העיתונאית.
עניינית, בישראל היום כותבים - באופן קבוע - חסידי נתניהו הבאים: מוטי גילת (שכמעט בכל טור מבקר את נתניהו), יוסי ביילין (חסיד ידוע של נתניהו), יהושע סובול (כנ"ל), זהבה גלאון כתבה טור קבוע (עד לחזרתה לכנסת, ומאז באופן ספוראדי), מוריה שלומות (לשעבר מזכ"ל שלום עכשיו, עד לאחרונה), פרופ' אמנון רובינשטיין (לשעבר יו"ר מרצ), עוזי ברעם (חסיד שרוף של נתניהו), ועוד שורה של כותבים מהכיוון הזה.
תוכל בקלות לשאול אותם אם למישהו מהם צונזר אי פעם איזשהו משפט ביקורת על נתניהו.
במקרה של מוטי גילת, אדם ישר כסרגל, אוסיף שתוכל למצוא ברשת תצהיר מטעמו שהוגש לבית המשפט (ולא היה שום עירעור עליו) שמפרט שורה של אירועים שהביאו אותו לעזוב את עיתונו הקודם. תוכל גם לשאול אותו מה ההבדלים בין אז לעכשיו.
יש בישראל היום לא מעט אנשים שהספיקו בחייהם לעבוד בכמה וכמה כלי תקשורת. אחד מהם לפחות מוכר לך לדעתי היטב (אם כי אולי אתה סולד ממנו כיוון שהוא אדם ישר). המשותף לכולנו היא הידיעה שמעולם לא היה לנו חופש עיתונאי כפי שיש בישראל היום. מצד שני, אלה הן רק העובדות. ברוח החביבה עליך, אדון זיסוביץ, אתה לא חייב לתת לעובדות לקלקל לך את התזה. ודאי שלא להפריע לך לגלגל עיניים ולהציג את עצמך כמר אתיקה.