"טוב לראות ולו עיתונאי בודד שיודע ומעוניין להכפיף את עבודתו לשיקולים הלכתיים" עמנואל שילה עורך העיתון 'בשבע' מפרגן במדורו 'שולחן עורך' לעורך מוסף 'צדק' של מקור ראשון יהודה יפרח על המאמר שפרסם בסוף השבוע האחרון.
התחקיר שגנז יפרח התייחס למוסדות ישיבת בית אל - כך שאתם יכולים להתפעל מהפרגון לקולגה מתחרה, או לגחך מתחת לשפם על כסת"ח. לשיקולכם.
התחקיר שגנז יפרח התייחס למוסדות ישיבת בית אל - כך שאתם יכולים להתפעל מהפרגון לקולגה מתחרה, או לגחך מתחת לשפם על כסת"ח. לשיקולכם.
בכל מקרה, הנה הטור המלא:
הלכות עיתונאות/עמנואל שילה
עיתונאים ועיתונאיות דתיים יש כבר היום לא מעט, בכלי התקשורת המגזריים וגם בכלליים. באופן טבעי הערכים הדתיים שלהם באים לידי ביטוי בעבודתם, מי יותר ומי פחות. אך נדיר למצוא כלי תקשורת ואפילו אנשי תקשורת בודדים שעבודתם מנווטת על ידי שיקולים הלכתיים של מה מותר ואף מצווה לפרסם ומה אסור לפרסם. בכלי תקשורת רבים המיועדים לציבור הדתי, השיקול העיקרי לגבי המותר והאסור לפרסום בענייני צניעות, בענייני אמונה וכפירה או בענייני לשון הרע ורכילות מסתכם בשאלה מה יעבור אצל קהל הקוראים ומה יקומם אותו ויביא לביטול מנויים או ירידה ברייטינג.
חלק מהעיתונאים הדתיים אינם מעוניינים בהכוונה הלכתית שתגביל אותם בעבודתם ותסבך את יחסי העבודה שלהם עם עמיתיהם ועם הממונים עליהם. רבים אינם מודעים לכך שלהלכה אמורות להיות הוראות פרטניות גם בנושא התקשורתי. לא כשמדובר בשאלה נדירה כמו האם מותר ללכת ברגל בשבת מהמלון להיכל הספורט כדי לשדר משחק כדורסל מייד בצאת השבת, וגם לא כשמדובר בשאלות יומיומיות סבוכות של לשון הרע ורכילות הכרוכות בפרסום אינפורמציה שפוגעת בתדמיתו של מאן-דהוא.
לכן שמחתי לקרוא בגיליון יום שישי האחרון של 'מקור ראשון' את נימוקיו של עורך המוסף 'צדק', יהודה יפרח, שהחליט לגנוז תחקיר מתוך שיקולים הלכתיים של לשון הרע ורכילות. לדבריו, מדובר בפרסום נגד מועמדים באחת הרשויות המקומיות, אשר עשוי היה להטות את תוצאות הבחירות לרעתם. יפרח התרשם שהמועמדים פעלו מתוך מניעים אידיאולוגיים ללא אינטרס אישי, לא חרגו מדרכי הפעולה המקובלות במסגרת אילוצי הנסיבות שבהן פעלו, ובדיעבד עשו ככל יכולתכם כדי לפצות את הנפגעים.
אחד התנאים הדרושים כדי להתיר לעיתונאי (ובעצם לכל אדם) לפרסם לשון הרע לתועלת הוא שלא ייגרם למי שאודותיו מספרים נזק חמור ובלתי פרופורציוני לעומת העוול שעשה. פרסום התחקיר ארבעה ימים לפני הבחירות, הסביר יפרח, היה עלול להטות באופן לא ענייני את תוצאות הבחירות ובכך לפגוע פגיעה מוגזמת באותם מועמדים. יפרח, עיתונאי מוכשר וגם תלמיד חכם שעשה שנים רבות בבית המדרש, הפעיל שיקול דעת הלכתי והחליט לגנוז את התחקיר. כבר כתבתי בעבר שיש צורך במחקר מקיף בהלכות לשון הרע ורכילות כדי להוציא הוראות הלכתיות מדויקות ומפורטות לגבי המותר והאסור לעיתונאים בעבודתם. ועד שמישהו ינסח לנו אתיקה עיתונאית עדכנית ומפורטת ממקורות ההלכה היהודית, טוב לראות ולו עיתונאי בודד שיודע ומעוניין להכפיף את עבודתו לשיקולים הלכתיים. חזק וברוך.
